חברת הביטוח התרשלה ולכן תפצה על טבעת יהלום שאבדה

חברת איי.די.איי סירבה לפצות מבוטחת שאיבדה טבעת יהלום, אך בית המשפט קבע שהחברה התרשלה כשלא הציעה למבוטחת ביטוח מפני אובדן תכשיטים, ולכן תשלם.

טבעת יהלומים שאבדה

כל פוליסת ביטוח מגדירה מהו "מקרה הביטוח", שעל בסיסו יהיה זכאי המבוטח לפיצוי. אך מה אם חברת הביטוח לא הציגה למבוטח את כל הסיכונים האפשריים מפניהם הוא יכול לבטח את עצמו? האם בנסיבות כאלה זכאי המבוטח זכאי לתבוע מהחברה תגמולי ביטוח בגין סיכון שהתממש אך חורג מהכיסוי הביטוחי בפוליסה?

לפי פסק-דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, התשובה לכך עשויה להיות חיובית. פסק הדין התייחס לתביעת ביטוח שהגישה מבוטחת נגד איי.די.איי חברה לביטוח, לאחר שזו סירבה לפצות אותה על טבעת יהלום שאבדה לה, כנראה לאחר שאצבעה נתקעה בארון בדלת ארון בגדים בביתה. החברה טענה, כי הפוליסה שרכשה המבוטחת מכסה אותה רק מפני גניבת תכשיטים ולא מפני אובדן, אך בית המשפט קבע כי היה על החברה להציע למבוטחת לבטח את תכשיטיה גם מפני אובדן, ולכן הטיל על החברה לפצות את המבוטחת באופן חלקי.

חובה על המבטח ליידע על סיכונים רלוונטיים

בתיק הנדון לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שפוליסת ביטוח הרכוש שהמבוטחת ובעלה רכשו מחברת הביטוח לא כיסתה אותם מפני סיכון של אובדן תכשיטים, אלא רק מפני גניבה. עם זאת, בתביעה שהגישה לבית המשפט, טענה המבוטחת, כי החברה לא הציעה לה לרכוש הרחבה לפוליסה הכוללת את ביטוח מפני "כל הסיכונים" הנוגעים לתכשיטים, ובכלל זה אובדן, וכי יש בכך משום התרשלות. בגין התרשלות זו, טענה המבוטחת, יש לחייב את חברת הביטוח לפצות אותה על אובדן הטבעת, ששווייה מוערך בעשרת אלפים ש"ח.

לאחר שבחן את טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את טענתה העקרונית של המבוטחת. בפסק-הדין צוין כי הפוליסה נמכרה למבוטחת, בהתקשרות ישירה, ע"י נציג טלפוני של חברת הביטוח, ולא ע"י סוכן ביטוח, ולכן "במקרה כזה אין לפטור את חברת הביטוח מהחובה להתאים לכל מבוטח את הביטוח המתאים לצרכיו ולסיכוניו." עוד נקבע, כי על המבטחת "להביא בפני המבוטח במקרים מתאימים, באופן יזום מידע מתאים באשר לסיכונים שבחר המבוטח לבטח עצמו בגינם כמו גם הסיכונים שיכול הצרכן להוסיף ולבטח עצמו מפניהם". בית המשפט הדגיש גם, כי על חברת הביטוח להבהיר למבוטח את משמעות הכיסויים שהוא רוכש ואת משמעות החריגים לכיסוי וכן להדגיש בפניו את הסיכונים הנובעים מאי-רכישת רכיבי ביטוח מסוימים ולהבהיר באילו נסיבות הביטוח כלל לא חל.

במקרה זה, ציין בית המשפט, היה צריך משווק הפוליסה ששוחח עם בעלה של המבוטחת שערך את ההתקשרות מהו סוג הסיכונים מפניהם הוא מבקש לבטח את התכשיטים ו"להבהיר לו תוך כך את ההבדל בין ביטוח מפני גניבה למול ביטוח מפני אובדן שניתן במסגרת הרחבה של 'כל הסיכונים"'. הנימוקים לכך הם שההרחבה היא סוג ביטוח רלוונטי לסוג הסיכון שהמבוטח ביקש לבטח את עצמו מפניהם, ושמדובר בסיכון שהמבוטח עשוי היה לסבור שהוא מבוטח מפניו, "באשר הוא לא אמור לדעת את ההבדל הביטוחי בין מקרה של 'אובדן' למקרה של 'גניבה'".

התרשלות אך גם אשם תורם

בית המשפט קבע כי הפרת החובה המוטלת עליה ליידע את המבוטחת על האפשרות להרחיב את הכיסוי הביטוחי בפוליסה גם למקרי אובדן התכשיטים היא בבחינת התרשלות מצד חברת הביטוח. על כן, נקבע, יש להטיל על החברה אחריות לנזק שנגרם למבוטחת ולחייב אותה בפיצוי.

עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעתה של המבוטחת רק באופן חלקי, וקבע כי על חברת הביטוח לפצותה בסכום של 7,000 ש"ח בלבד ולא בסכום של עשרת אלפים ש"ח, לפי שוויה של טבעת היהלום האבודה. זאת בנימוק שיש לייחס למבוטחת אשם תורם לכך שרכשה את הפוליסה ללא ההרחבה, ולכן יש להטיל 30 אחוז מהאחריות לנזק שנגרם לה.

"קיימת אחריות של המבוטח לבדוק את פרטי הפוליסה שרכש ואם זו עונה על דרישותיו ועל כוונותיו עם רכישתה, ולו בשל טעות שיכולה לקרות בעריכת הפוליסה", נאמר בפסק הדין. לו הייתה המבוטחת בודקת את הפוליסה, היא הייתה יכולה לגלות בשלב מוקדם כי הפוליסה אינה מכסה את "כל הסיכונים" ולפעול לשינוייה של הפוליסה.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המבוטחת כי לא יכלה לבדוק את הפוליסה שכן  לא קיבלה לידיה העתק של הפוליסה. נקבע כי "קיימת אחריות גם למבוטח לוודא כי קיבל עותק של פוליסת הביטוח שרכש, אם גילה בחלוף זמן סביר ממועד עריכת הפוליסה כי עותק כזה לא הגיע אליו".

[תק (פ"ת) 28372-10-16 עדי בלכר נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ]