עובד נפצע לאחר שנפל מסולם ששימש אותו לצורך עבודה בגובה. בית-המשפט קבע כי המעסיק לא סיפק לעובד אמצעי בטיחות מספיקים וחייב אותו לפצות את העובד.
עובד מנוסה בחברה העוסקת בהתקנת מערכות אינסטלציה וכיבוי אש, עלה בהוראת מעסיקו על סולם דו-שלבי בגובה שלושה מטרים כדי להתקין צינור ספרינקלרים (מתזי מים) בבניין. לפתע הסולם התנדנד והעובד נפל. בעקבות זאת אושפז ואובחנו שברים ברגליו. האם המעסיק אחראי לנזק שנגרם לעובד בתאונת עבודה זו?
בית-משפט השלום בקריות שדן בתיק, פסק שהמעסיק אכן אחראי לנזק, אם כי ייחס לעובד אשם תורם בשיעור של 15%, וקבע כי המעסיק וחברת הביטוח שלו יפצו את העובד ב-226 אלף ש"ח.
המעסיק הפר את תקנות הבטיחות בעבודה
עד כמה מחויב מעסיק לנקוט אמצעי זהירות להפחתת הסיכון לתאונות עבודה? זו הייתה הסוגיה המרכזית בה עסק השופט דאוד מאזן לאחר שקיבל את גרסת העובד לגבי עובדות התאונה.
על-פי העובדות שתוארו בפסק-הדין, העובד עלה סולם דו-שלבי מעץ בגובה שלושה מטרים בעודו מחזיק בצינור באורך שישה מטרים ובמשקל 30 ק"ג שנדרש להתקין בסמוך לתקרת המבנה בו שהה. העובד ביצע זאת לבדו, ללא עזרה, ומנהל החברה בה עבד הוא שהורה לו לעלות על הסולם ולבצע את עבודת ההתקנה. כאשר הסולם התנדנד, העובד נפל מגובה העולה על 2.5 מטרים. על בסיס עובדות אלה, קבע השופט, כי החברה לא עמדה בחובת הזהירות שלה כלפי העובד.
בפסק-הדין צוין כי סולם מיטלטל נחשב לכלי עבודה מסוכן, גם אם הסולם עצמו תקין, בייחוד כשהעובד עומד על הסולם ללא נקודת אחיזה כלשהי ונדרש לבצע עבודות בגובה. אף על פי כן, ציין השופט, המעסיק שהיה מודע לסיכון הכרוך בעבודה, לא סיפק לעובד אמצעי בטיחות לצמצום סיכון זה. עוד הדגיש, כי המעסיק הפר רבות מתקנות הבטיחות בעבודה הנוגעות לעבודה בגובה. "כך למשל", נאמר בפסק-הדין, "המעביד לא טרח לספק לתובע רתמה, גם לא מערכת לבלימת נפילה, כקבוע בתקנות… גם לא סיפק לתובע משטח מיוחד לעמידה על סולם".
בפסק-הדין צוין, כי על המעסיק לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולשיטות עבודה נאותות וכן להדריך את העובדים ולהזהיר אותם מפני הסכנות הכרוכות בעבודה ואף לפקח עליהם כדי לוודא שהם נוקטים את אמצעי הזהירות הנדרשים. השופט הדגיש כי המעסיק אינו פטור מאחריות לנקוט אמצעי זהירות גם כשהעובד מודע לסכנה שבעבודתו, ואין הוא רשאי להניח כי העובדים, גם עובדים מנוסים, ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות.
במקרה זה, סיכם השופט, "לא הוכח קיומה של הדרכה, לא הוכח קיומה של שיטת עבודה בטוחה לעבודה בגובה והוכח כי לא סופקו כלי עזר ואף לא נותר עובד נוסף שיעזור לתובע". לפיכך, החברה אחראית לנזקים שנגרמו לעובד בעקבות התאונה.
פיצוי מופחת בשל אשם תורם
השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית-המשפט וקבע כי בעקבות הפגיעה ברגליו, נותר העובד עם נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% וכן עם נכות תפקודית באותו שיעור. בהמשך לכך, העריך השופט כי נזקי התובע מבחינה כלכלית עומדים על סכום של כ-266 אלף שקלים. נזקים אלה כוללים, בין השאר, הפסד שכר בעבר, הפסד השתכרות לעתיד וכאב וסבל.
לצד זאת, הטיל השופט על החברה המעסיקה ועל חברת הביטוח שלה לשלם לעובד רק 85% מסכום זה, כלומר 226 אלף ש"ח בלבד, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט, מאחר שמצא כי יש לייחס לעובד אשם תורם לתאונה בשיעור של 15%. הסיבה לכך, היא שמדובר בעובד וותיק המכיר היטב את העבודה, אשר העיד בעצמו כי הוא יכול היה לדרוש שיצרפו לו עוזר.
השופט ציין, כי במרבית המקרים בפסיקה, שעסקו בנפילה מסולם, יוחס לעובדים אשם תורם בשיעור של 25%, אך במקרה זה מצא לנכון לייחס לעובד אשם תורם בשיעור נמוך מזה, בהתחשב בכך שלא יקבל שום ציוד עזר או עזרה וכן בהתחשב בגילו, העומד כיום על 40 שנה.
[ת"א 4775-12-14 ח'אלד אבו ראס נ' דגל מערכות אינסטלציה וכיבוי אש בע"מ והראל חברה לביטוח בע"מ]