רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

מקרים מן הפסיקה אודות פיצויים שנפסקו עקב תביעות רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים. כנסו למאגר פסקי הדין באתר.

בארצות הברית הפכו הניתוחים הפלסטיים לעניין שבשגרה עוד במאה הקודמת. בשנים האחרונות גם בישראל חל גידול משמעותי בביקוש לניתוחים מסוג זה, עובדה שגרמה לכך שגם תביעות רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים הפכו לשכיחות יותר.
כך, ביום 11.1.11 נדונה תביעת רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים על ידי בית המשפט השלום בראשון לציון. עובדות המקרה בקליפת האגוז הינן כדלקמן: התובעת נותחה על ידי מנתח פלסטי במרפאתו הפרטית, כאשר מטרת הניתוח הייתה שאיבת שומן ומתיחת הבטן, כמו גם הרמת העפעפיים. התובעת מפנה את עיקר טענותיה כנגד התנהגותו של המנתח לאחר הניתוח. כך, היא טוענת כי התנהלותו לאחר הניתוח הייתה לקויה, היות והוא  התרשל במעקב אחר הליך ההחלמה, דבר שגרם, בין היתר, להצטברות דם בדופן הבטן, שהצריך בהמשך לכך עריכת ניתוחים נוספים ואשפוז לאורך זמן. נזקה הסופי, אשר בגינו דורשת התובעת פיצוי הוא עיוות של הבטן, צלקות ואסימטריה באיזור. כמו כן, עתרה התובעת להשיב לה את הוצאות הניתוח ובנוסף תבעה לקבל פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, כאב וסבל ועוגמת נפש.

כל מה שרציתם לשאולם ולא העזתם – פורום רשלנות רפואית
הנתבעים (הרופא המנתח והמוסד הרפואי) שללו את קיומה של רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים וטענו כי אמנם הניתוח הסתבך ונגרם זיהום, אולם הסיבה שגרמה לזיהום איננה ידועה. באשר לנזקי התובעת, הסכימו הנתבעים כי אמנם קיימת אסימטריה בבטנה, אלא שניתן לתקן זאת באמצעות ניתוח נוסף שיעלים את נזקיה באופן מוחלט.

בית המשפט קובע כי על פי פרקטיקת המעקב הנהוגה אחרי ניתוחים מסוג דנן היה על הרופא לעקוב אחרי החלמת התובעת ולו היה נוהג כך, סביר שהיה מאבחן את הזיהום בבטנה. אשר על כן, יש לראות בהתנהגותו רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים וסטייה מההתנהגות המצופה מהרופא הפלסטי הסביר בנסיבות העניין. זאת ועוד, הרופא אף התרשל בכל הקשור לניהול המרשם הרפואי אודות נזקיה של התובעת ובכך יצר נזק ראייתי, אשר מעביר את נטל ההוכחה לכתפיו. היות והרופא המנתח לא הרים את הנטל האמור, מטיל עליו בית המשפט אחריות לסיבוכים שנגרמו לתובעת בשל חוסר המעקב לאחר הניתוח.
על אף האמור לעיל, בית המשפט קבע כי התובעת איננה זכאית להשבת הסכומים שהוציאה בגין הניתוח, היות ולצד הרשלנות במעקב, הניתוח עצמו הצליח, בכל הקשור למתיחת הבטן ושאיבת השומן. לעומת זאת, בית המשפט מעניק לתובעת פיצוי בגין אובדן שכר למשך חודש מלא, במהלכו נעדרה מעבודתה בעקבות הנזקים שגרם לה הטיפול הכושל.

בכל הנוגע לדרישת הפיצוי בגין כאב וסבל, פוסק בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצוי על אשפוזיה והניתוחים החוזרים, אשר היו נמנעים ממנה לולא רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים מצידו של הנתבע. לא זו אף זו, בית המשפט מכיר אף בזכאותה לקבל פיצוי בשל המראה הלא אסתטי של ביטנה והסבל שעברה בעקבות הסיבוכים המיותרים לאחר הניתוח. בהמשך לכך, בית המשפט מאמץ את חוות הדעת שהוגשה מטעמה וקובע לה עשרה אחוזי נכות זמנית, אשר יהפכו לחמישה אחוזי נכות קבועים, לאחר הניתוח המתקן שיבוצע בה.
בית המשפט מטיל אף אחריות חלקית על המוסד הרפואי, אשר היה ניתן לצפות ממנו לפקח על הרופאים המועסקים בו ועל האופן שבו הם עוקבים אחר קצב החלמתו של המנותח.