פיצוי למטופלת בעקבות השתלת שיניים כושלת

מרבית השתלים בלסתה של מטופלת נשרו אחרי השתלת השיניים. בית המשפט קיבל את תביעתה נגד רופא השיניים וקבע כי הרופא התרשל בהשתלה. 

רופא עם שתלים

מטופלת פנתה לרופא שיניים בתלונה על שן קדמית שהתנודדה בלסתה העליונה, וקיבלה את המלצת הרופא לעקור את כל שיניה העליונות ולהשתיל במקומם שתלים שיתמכו בכתרים. עם זאת, זמן לא רב אחרי הניתוח החלו לנשור חלק מהשתלים שהוחדרו ללסתה, ובסופו של דבר, נותרה עם ארבעה שתלים בלבד מתוך 11 השתלים המקוריים. כמו כן, סובלת המטופלת, לטענתה, מכאבי ראש בלסת ובסינוסים בעקבות שני ניתוחים כושלים להרמת הסינוסים, שביצע הרופא במהלך הטיפול בה.

בעקבות תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית שהגישה המטופלת נגד רופא השיניים, קבע בית משפט השלום בתל אביב כי הרופא התרשל בביצוע ההשתלה וחייב אותו לפצות את המטופלת.

בגלל התוצאה הנדירה: נטל ההוכחה על הרופא

בתביעתה העלתה המטופלת מספר טענות מרכזיות, שנתמכו בחוות דעת של מומחה רפואי מטעמה. ראשית, טענה כי לא היתה הצדקה לעקור את כל שיניה. שנית, טענה כי עצם נפילתם של שבעה שתלים מעידה על טיפול לקוי מצד רופא השיניים וכי חלק מהשתלים הוחדרו בצורה לקויה תוך ביצוע השתלה במהירות גבוהה. שלישית, טענה כי הרופא לא פעל כמצופה מרופא סביר, וכי במהלך ניתוחי הרמת הסינוסים גרם לקריעת הממברנות (הקרומים) המצפים את הסינוסים. בעקבות זאת, טענה המטופלת, התפתחה אצלה כעבור זמן דלקת בסינוסים.

לעומת זאת, רופא השיניים טען להגנתו כי ההחלטה לעקור את שיני המטופלת היתה סבירה וכי השתלים שהוחדרו ללסתה נשרו בשל הזנחה קשה מצד המטופלת עצמה, שלא פנתה לטיפול חניכיים ולא הקפידה על ביקורות סדירות. כמו כן, טען כי הממברנות לא נקרעו במהלך ניתוח הרמת הסינוסים, וכי הדלקת בסינוסים אצל המטופלת נגרמה מכך שקינחה את אפה בחוזקה.

השופט מנחם קליין, שדן בתיק, דחה את טענת המטופלת כי ההחלטה לעקור את כל שיניה היתה בלתי סבירה, אך מנגד קיבל את שתי טענותיה הנוספות וקבע כי הרופא התרשל בהשתלה ובניתוחי הרמת הסינוסים. בפסק הדין התייחס אל נפילת שבעה מהשתלים כ"תוצאה נדירה", וקבע כי היה על הרופא לציין ברישום הרפואי מדוע נכשלה ההשתלה, אך הוא לא עשה זאת.

עוד קבע השופט כי לאור היעדר הרישום ולאור התוצאה הנדירה של ההשתלה, נטל ההוכחה עובר אל הרופא. כלומר, במקום שהמטופלת תוכיח כי הרופא התרשל, הרופא הוא זה שצריך להוכיח כי לא התרשל. ואולם, ציין השופט, הרופא לא הצליח להוכיח זאת, ועל כן המסקנה היא כי התרשל בהשתלה.  "אני משוכנע כי לאור הפגם הרישומי, שנגרם כתוצאה ממחדל הנתבע, ולאור העובדה שלא עמד בנטל להוכחת פעולותיו כסבירות – התרשל בביצוע ההשתלות", נאמר בפסק הדין.

אשר לניתוחים להרמת הסינוסים, העדיף השופט את חוות הדעת של הרופא המומחה מטעם התביעה על פני חוות הדעת הרפואית מטעם ההגנה. השופט השתכנע כי מומחה התביעה הוא מקצועי ואמין וציין כי עמדת ההגנה אינה נתמכת בממצאים קליניים וכתובים. "לדידי יש לקבל את גישת מומחה התביעה, והיה על הנתבע לצפות את התרחשות הקרע. בנוסף השתכנעתי כי איננו מיומן דיו בביצוע טיפול כירורגי מעין זה", כתב.

פיצוי גם בשל הפגיעה באוטונומיה

בעקבות ממצאיו פסק השופט למטופלת פיצויים בסך כולל של 180 אלף שקלים בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט. פיצויים אלה נועדו לכסות את הכאב והסבל שנגרמו למטופלת, את הוצאותיה בגין טיפולים רפואיים שנדרשו ויידרשו בעקבות ההשתלה הכושלת וכן את הפגיעה באוטונומיה שלה, הנובעת מכך שרופא השיניים לא הסביר לה מראש על הסיכונים הכרוכים בטיפול. השופט קבע כי עדותה של המטופלת בעניין זה היתה אמינה עליו, וקיבל את גרסת התביעה, לפיה הציג הרופא למטופלת "מצג שווא בנוגע להיעדר סיכונים מהותיים הכרוכים בטיפול המוצע ולמיומנות ורמת המידע הרפואי וליכולתו לטפל בבעיה".

בפסק הדין הוזכרה ההלכה לפיה "על הצוות הרפואי למסור לחולה את מלוא המידע הדרוש בכדי לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול", ונקבע כי הפגיעה באוטונומיה של המטופלת, כלומר ביכולתה לתת את הסכמה מדעת לטיפול, מהווה ראש נזק נפרד. בגין ראש נזק זה פסק השופט למטופלת פיצויים בסך 35 אלף שקלים.

ת"א 43344-09-13