הסיבות המרכזיות לטעויות באבחון

במהלך אבחנה רפואית המתבצעת על ידי רופא עלולות להתרחש לא מעט טעויות ואף כשלים חמורים מצידו, אשר בעקבותיהם יינתן טיפול רפואי שגוי שיחמיר את המחלה ממנה סובל המטופל. על הסיבות המרכזיות, בכתבה שערכנו עבורכם. 

רשלנות באבחון

הגורמים המרכזיים לפתיחת הליכים

ישנן מספר סיבות המובילות לטעויות באבחון ולהגשת תביעות רשלנות רפואית באבחון, בהמשך לכך.

ראשית, האבחון שמבצע הרופא מתבסס ברובו על התיאורים הסימפטומטיים של המטופל, עובדה שעשויה להובילו למסקנה שגויה שאינה משקפת את המצב הרפואי האמיתי של החולה (למשל, ייתכן ואדם יתלונן בפני הרופא על כאבים בבטן העליונה ובעקבות כך הרופא יסיק, בטעות, כי הוא סובל מכיב עיקולי בעוד המקור לכאבים נמצא בכלל במעי הגס המצוי בבטן התחתונה).

שנית, לעיתים מגיע המטופל לרופא המאבחן לאחר שכבר נבדק אצל רופא משפחה או רופא אחר והופנה על ידו לאבחון נוסף שייעשה על ידי רופא המומחה בתחום. ודוק, ייתכן כי הבדיקה הראשונית שבוצעה במטופל לא הייתה מקיפה דיו וההפניה לרופא המומחה התבססה על ממצאים שגויים. בדיקה חסרה זו עשויה להוביל לפעולת שרשרת של טעויות באבחון, אשר כל כולה מתבססת על הממצאים השגויים שעלו מהבדיקה הראשונית שבוצעה למטופל, כאמור.

סיבה שלישית שעשויה להביא לטעות באבחון קיימת בקושי בביצוע בדיקות מסוימת במטופל. קושי זה יכול לנבוע אף מקושי אדמיניסטרטיבי, היינו, ישנן קופות חולים אשר מורות לרופאיהן להימנע מהפניית המטופל לביצוע בדיקות יקרות (למשל, בדיקת M.R.I) או בדיקות שרשימת המטופלים הזקוקים להן היא עמוסה, באופן שדורש מהמטופל להמתין זמן רב לעריכתה (בדיקת C.T, לדוגמא), כאשר תסמיני החולה אינם מחייבים ביצוע של בדיקות אלו. דא עקא, ישנן מחלות מסוימות אשר גילוין מתאפשר רק על ידי ביצוע הבדיקות האמורות. אולם, בשל תסמיני המחלה, הזהים לתסמיני מחלה אחרת ואשר מצטרפים לאותם שקולים אדמיניסטרטיביים, כאמור, לא מופנה המטופל לעריכת בדיקות מקיפות יותר, כך שלא ניתן לאבחן את הבעיות הרפואיות האמיתיות מהן הוא סובל.

בנוסף לסיבות המנויות לעיל, קיימים, כמובן, מקרים של רשלנות רפואית באבחון גרידא. קרי, מצב שבו הרופא כלל לא טורח לבצע אבחנה ומשחרר את המטופל לביתו ללא כל הפניה עתידית ו/או טיפול תרופתי הולם.

לא למותר לציין כי מטופל אשר חווה רשלנות באבחון עלול לסבול משתי קבוצות עיקריות של נזקים: האחת, נובעת מ"פספוס" של מחלה קיימת, אשר עלולה להיות מסוכנת ואף להוביל למותו של המטופל (בהמשך לדוגמא המתוארת לעיל, אותו מטופל שסובל מכאבי בטן ומאובחן כמי שסובל מכיב עיקולי, עלול לסבול בכלל מסרטן במעי הגס, על כל הנובע מכך). השניה, נובעת מטיפול רפואי שכלל אינו מתאים למצבו הרפואי של החולה ומתבססת על אותה רשלנות רפואית באבחון. בהקשר זה יש לציין כי טיפול רפואי כולל בחובו, בנוסף לטיפול תרופי, גם טיפול פולשני, כאשר שניהם גורמים ברוב המקרים לתופעות לוואי ולפגיעה במצב הבריאותי של המטופל.

בשל העובדה כי טעויות באבחון הינן שכיחות ועשויות להיגרם כתוצאה מסיבות וגורמים רבים, עולה לא פעם השאלה, במסגרת תביעות רשלנות רפואית באבחון, באילו מצבים יטיל בית המשפט אחריות על רופא בגין אבחון שגוי שניתן על ידו.

דוגמא לרשלנות באבחון מהפסיקה

פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 10.8.2009, עסק בשאלה זו והכריע את הכף, בנסיבות העניין, כנגד הנתבעות, קופת חולים ובית חולים:

במסגרת תביעה זו, תבע התובע פיצוי בגין רשלנות רפואית באבחון גידול בראשו (מסוג אקוסטיק נורינומה) וכן בשל האיחור באבחון צמיחתו מחדש. על פי מסכת האירועים המפורטת בכתב התביעה, במשך שנתיים התלונן התובע פעמים רבות בפני רופאי סניף קופת חולים הנתבעת, על חולשה כללית, כאבים בראשו, הידרדרות השמיעה באוזנו השמאלית, סחרחורות וכאבי גב. תחילה, הורה לו הרופא ליטול כדורי אקמול ולאחר שהתסמינים האמורים נמשכו הוא אובחן כמי שלוקה בסינוסיטיס. לאחר עריכת בדיקות על בסיס אבחנה זו, נשללה על ידי רופא אחר של קופת החולים האפשרות כי הוא סובל מסינוסיטיס ובהמשך לכך הוא הופנה לביצוע צילום סי.טי בבית החולים. תוצאות הצילום הראו כי קיים גידול עצום בראשו ובהמשך לכך בוצע ניתוח להסרת הגידול, שש שנים לאחר שהתלונן לראשונה על כאבים, כמפורט לעיל. זאת ועוד, לאחר הניתוח סבל התובע מפגיעה בשמיעה באוזנו השמאלית ומשיתוק של עצב בפנים.

התובע המשיך במעקב אצל בית החולים הנתבע והגיע לטיפולים בקופת החולים, אולם חרף זאת אובחנה הישנות הגידול בראשו, כך ששמונה שנים לאחר הניתוח הראשון בוצע בו ניתוח נוסף, בבית חולים אחר (בשנת 1996).

על פי חוות הדעת שהגיש התובע, היה ניתן לאבחן את הגידול בראשו במועד מוקדם יותר ואף היה אפשר לבצע את הניתוח מבלי לגרום לו לפגיעה שמיעה ובעצבי הפנים. עיקר טענות הנתבעות מתבססות על תאונת דרכים שעבר התובע בהיותו בן שלוש, כאשר לדידם לאחר אותה תאונה הוא סבל מכאבי ראש וליקויי שמיעה באוזן שמאל באופן תמידי, עובדה שמנעה מהתובעים את האפשרות לאבחן בזמן את הגידול בראשו, היות והתלונות שהועלו על ידו קושרו, באופן טבעי, לאותה תאונת דרכים.

בית המשפט בוחן את הראיות שנפרסו בפניו במסגרת תביעת רשלנות רפואית באבחון דנן וקובע כי קיימת רשלנות בכל הנוגע לזמן שקדם לביצוע הניתוח הראשון בראשו והן בנוגע למעקב שביצעו בו הנתבעות לאחריו. ודוק, על פי בית המשפט הייתה חובה לבצע בתובע בדיקות M.R.I. תכופות לאחר עריכת הניתוח הראשון ואילו היו הנתבעות נוהגות כאמור, הייתה מתגלה הישנותו של הגידול, שש שנים (!!) לפני שנתגלתה בפועל. את המחדל האמור מייחס בית המשפט לבית החולים, הוא בית החולים שביצע את הניתוח הראשון בתובע, אולם הוא מקבל את טענות בא כוחו של התובע, לפיהן אף על קופת החולים לשאת באחריות בגין מחדל זה. ודוק, במהלך כל התקופה שלאחר הניתוח הראשון פקד התובע פעמים רבות את מרפאת קופת החולים, התלונן על כאבים, אשר בנסיבות העניין היו צריכים להקים אצל הרופא הסביר את החשד שמא הגידול חזר לקונן בראשו.

לאחר בחינת ראשי הנזק הנטענים בכתב התביעה, העמיד בית המשפט את פיצויו של התובע על הסך של מילוני שקלים, כך שבין היתר פסק לו פיצוי של מיליון שקלים בגין נזקי הכאב והסבל, תוך התחשבות בשנים הרבות בהן סבל מכאבים עד אשר אותר הגידול בראשו, הן בתקופה שקדמה לניתוח הראשון והן בזו שאחריה. (ת"א 1410/99).

גולשים יקרים, בכל מקרה בו מקנן בליבכם ספק בדבר טיב או איכות הטיפול שניתן לכם, אל תחששו ופנו לקבלת ייעוץ משפטי במשרדו של עורך דין לשם בחינת המקרה. פעמים רבות, מופתעים אנשים לגלות כי המקרה שלהם מקים להם עילת תביעה כנגד הגורמים הרפואיים, כגון על בסיס רשלנות רפואית באבחון.

לקבלת ייעוץ משפטי אישי וחסוי על ידי עורך דין, באפשרותכם לפנות אלינו באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר או בטלפון 03-5117722. באפשרותכם אף להפנות שאלתכם במסגרת פורום רשלנות רפואית המנוהל באתר זה.

תגובות

2 תגובות

  • 5 במאי 2011 בשעה 0:26

    לא ייאמן

    כמה סבל היה יכול להיגרם לו היתה מבוצעת הבדיקה. פרט לשיקולי עלות אינני יכול להבין למה לא נשלח התובע לבדיקה….

  • 2 ביוני 2011 בשעה 0:06

    הבעיה היא

    שהיום מרוב שהרופאים חוששים, הרפואה הארץ היא "רפואה מתגוננת" והדבר גורם דווקא לביצוע בדיקות מיותרות שמטרתן כביכול לאבחן מחלה. לדעתי דווקא התנהלות זו שעשויה להוביל עוד בסופו של יום את המטופל לשולחן הניתוח, שלא לצורך, בשונה ממקרים של רשלנות רפואית באבחון.