גבר צעיר נפטר במהלך ניתוח אורתופדי בגב, זעקה כותרת של כתבה בעיתון לא מזמן. בכתבה סופר על תביעת רשלנות רפואית שהוגשה בעקבות פטירתו של המנותח.
אדם אחר, כך פורסם, נפטר מנמק, לאחר שלא טופלה דלקת שנוצרה אצלו בעקבות ניתוח לכריתת כיס המרה.
כן, גם ניתוחים שגרתיים, שאינם נחשבים מסוכנים במיוחד, עלולים להסתיים באסון בגלל רשלנות רפואית בניתוח.
למעשה, אין ניתוחים לא מסוכנים, בין אם מדובר בניתוח פלסטי ובין אם מדובר בניתוח לב פתוח. הפולשנות הכרוכה בניתוחים והמיומנות הרבה הנדרשת לביצועם הופכות את ההליך למועד במיוחד לסיכונים וכשלים. התרשלות בביצוע עלולה, כמובן, להיות גורלית: אם בניתוח עצמו, אם בשלב ההכנה לניתוח ואם בשלב ההשגחה על המטופל בתקופת ההתאוששות מהניתוח.
שופטים הדנים בתיקי רשלנות בניתוח מודעים לנטל הכבד המוטל על הצוות המנתח ולכך שישנם גם סיכונים בלתי-נמנעים בניתוחים. בה בעת, לא יינתן פטור מאחריות לאנשי צוות ולמוסד רפואי אם יוכח כי מי מהגורמים המעורבים פעל בניגוד למצופה מאיש מקצוע סביר, ובכך גרם נזק למטופל.
דרישה להקפדה בכל שלב ושלב
די במינון מוטעה של חומר הרדמה שניתן למטופל או בהתעלמות מזיהום שנוצר אצלו אחרי הניתוח, כדי לגרום למותו או להותיר אותו עם נכות קשה. בנסיבות כאלה בהחלט יהיה סביר לטעון לרשלנות רפואית. בדומה לכך, כאשר הרופא המנתח או הרופא המרדים אינם טורחים לברר היטב מה הרקע הרפואי של המטופל, ולכן אינם מכינים אותו כראוי לניתוח, הדבר עשוי להיחשב לרשלנות בניתוח, ואם מחדל כזה יגרום נזק למטופל, סביר שהגשת תביעה תהיה מוצדקת.
מטבע הדברים, ליקויים בביצוע הניתוח עצמו עשויים גם הם להיחשב לרשלנות. דוגמאות לליקויים כאלה הן החדרת קטטר לגופו של המטופל בצורה לא נכונה, אי-זיהוי מצוקה נשימתית של המטופל במהלך הניתוח או השתהות בעצירת דימום שנוצר אצלו תוך כדי הניתוח.
רשלנות מסוג נוסף נוגעת למישור ההסכמה מדעת. על הרופאים חלה חובה לספק למטופל מידע מפורט על הניתוח, על השלכותיו ועל הסיכונים הטמונים בו. אם לא מילאו חובה זו, יוכל המטופל לטעון כי לא נתן את הסכמתו מדעת לניתוח וכי הרופאים פגעו באוטונומיה שלו. אם נגרם למטופל נזק בעקבות הניתוח, ייתכן כי הפרת עקרון ההסכמה מדעת תוביל להטלת אחריות לנזקי המטופל על הרופאים, גם אם לא התרשלו בביצוע הניתוח עצמו.
ניתוחים דחופים לעומת ניתוחים אלקטיביים
רמת הזהירות הנדרשת מהצוות האחראי לניתוח משתנה בהתאם לאופי הניתוח. אין דינם של ניתוחים דחופים ומצילי חיים, כמו ניתוח להשתלת ריאה או ניתוח מעקפים, כדין ניתוחים אלקטיביים, כלומר ניתוחים שמבחינה רפואית אינם הכרחיים או דחופים ושניתן לבחור גם שלא לבצעם.
דוגמאות לניתוחים אלקטיביים הם ניתוחים פלסטיים שנועדו לצורך אסתטי, ניתוח לקיצור קיבה לצורך הרזייה, ניתוחים אורתופדיים מסוימים שנועדו להקל על כאב או מגבלות תנועה אצל המטופל ועוד. במקרים כאלה, טעויות מסוימות בשיקול דעת של הצוות הרפואי וכן הפרה של עקרון ההסכמה מדעת ייבחנו ביתר חומרה ע"י בית המשפט, מתוך הנחה שבהעדר דחיפות בביצוע הניתוח, יש לאנשי צוות שהות רבה יותר לספק מידע מפורט למטופל ולשקול את צעדיהם.
איך מוכיחים רשלנות רפואית בניתוח?
מטבע הדברים, המטופל אינו מחזיק בידע המקצועי המצוי בידי רופאים מנתחים. לכן, על מנת להוכיח כי נפל קורבן לרשלנות, יהיה עליו להיעזר בתיעוד רפואי המתייחס לטיפול הניתן לו ולהציג חוות דעת של מומחים רפואיים בתחום הרלוונטי שיבהירו אילו כשלים נפלו בטיפול ולאיזה נזק גרמו.
בחלק ניכר מהמקרים ניתוחים נעשים תחת הרדמה מלאה, כאשר המטופל וקרוביו אינם מודעים למתרחש. אם כך, כיצד יוכל מטופל שניזוק בעקבות ניתוח להוכיח כי הניתוח בוצע ברשלנות? גם לצורך כך ניתן להיעזר במומחה רפואי חיצוני. מומחה כזה, שיבדוק את המטופל ואת הרשומות הרפואיות המתייחסות לניתוח, עשוי לטעון כי עצם תוצאות הניתוח אינן סבירות ומעידות על התרשלות הרופאים במהלכו או כי פעולות שתועדו ע"י הצוות במהלך הניתוח היו שגויות או מזיקות.
בכל מקרה, כדי להתכונן להגשת תביעה בגין רשלנות בניתוח יש לפנות לעו"ד מקצועי העוסק ברשלנות רפואית, שיוכל להבהיר מהם המסמכים הנדרשים לצורך ביסוס התביעה ולהפנות את התובע למומחים רפואיים מתאימים.
