גבר צעיר נפטר במהלך ניתוח אורתופדי בגב, זעקה כותרת של כתבה בעיתון לא מזמן. בכתבה סופר על תביעת רשלנות רפואית שהוגשה בעקבות פטירתו של המנותח.
אדם אחר, כך פורסם, נפטר מנמק, לאחר שלא טופלה דלקת שנוצרה אצלו בעקבות ניתוח לכריתת כיס המרה.
כן, גם ניתוחים שגרתיים, שאינם נחשבים מסוכנים במיוחד, עלולים להסתיים באסון בגלל רשלנות רפואית בניתוח.
למעשה, אין ניתוחים לא מסוכנים, בין אם מדובר בניתוח פלסטי ובין אם מדובר בניתוח לב פתוח. הפולשנות הכרוכה בניתוחים והמיומנות הרבה הנדרשת לביצועם הופכות את ההליך למועד במיוחד לסיכונים וכשלים. התרשלות בביצוע עלולה, כמובן, להיות גורלית: אם בניתוח עצמו, אם בשלב ההכנה לניתוח ואם בשלב ההשגחה על המטופל בתקופת ההתאוששות מהניתוח.
שופטים הדנים בתיקי רשלנות בניתוח מודעים לנטל הכבד המוטל על הצוות המנתח ולכך שישנם גם סיכונים בלתי-נמנעים בניתוחים. בה בעת, לא יינתן פטור מאחריות לאנשי צוות ולמוסד רפואי אם יוכח כי מי מהגורמים המעורבים פעל בניגוד למצופה מאיש מקצוע סביר, ובכך גרם נזק למטופל.
דרישה להקפדה בכל שלב ושלב
די במינון מוטעה של חומר הרדמה שניתן למטופל או בהתעלמות מזיהום שנוצר אצלו אחרי הניתוח, כדי לגרום למותו או להותיר אותו עם נכות קשה. בנסיבות כאלה בהחלט יהיה סביר לטעון לרשלנות רפואית. בדומה לכך, כאשר הרופא המנתח או הרופא המרדים אינם טורחים לברר היטב מה הרקע הרפואי של המטופל, ולכן אינם מכינים אותו כראוי לניתוח, הדבר עשוי להיחשב לרשלנות בניתוח, ואם מחדל כזה יגרום נזק למטופל, סביר שהגשת תביעה תהיה מוצדקת.
מטבע הדברים, ליקויים בביצוע הניתוח עצמו עשויים גם הם להיחשב לרשלנות. דוגמאות לליקויים כאלה הן החדרת קטטר לגופו של המטופל בצורה לא נכונה, אי-זיהוי מצוקה נשימתית של המטופל במהלך הניתוח או השתהות בעצירת דימום שנוצר אצלו תוך כדי הניתוח.
רשלנות מסוג נוסף נוגעת למישור ההסכמה מדעת. על הרופאים חלה חובה לספק למטופל מידע מפורט על הניתוח, על השלכותיו ועל הסיכונים הטמונים בו. אם לא מילאו חובה זו, יוכל המטופל לטעון כי לא נתן את הסכמתו מדעת לניתוח וכי הרופאים פגעו באוטונומיה שלו. אם נגרם למטופל נזק בעקבות הניתוח, ייתכן כי הפרת עקרון ההסכמה מדעת תוביל להטלת אחריות לנזקי המטופל על הרופאים, גם אם לא התרשלו בביצוע הניתוח עצמו.
ניתוחים דחופים לעומת ניתוחים אלקטיביים
רמת הזהירות הנדרשת מהצוות האחראי לניתוח משתנה בהתאם לאופי הניתוח. אין דינם של ניתוחים דחופים ומצילי חיים, כמו ניתוח להשתלת ריאה או ניתוח מעקפים, כדין ניתוחים אלקטיביים, כלומר ניתוחים שמבחינה רפואית אינם הכרחיים או דחופים ושניתן לבחור גם שלא לבצעם.
דוגמאות לניתוחים אלקטיביים הם ניתוחים פלסטיים שנועדו לצורך אסתטי, ניתוח לקיצור קיבה לצורך הרזייה, ניתוחים אורתופדיים מסוימים שנועדו להקל על כאב או מגבלות תנועה אצל המטופל ועוד. במקרים כאלה, טעויות מסוימות בשיקול דעת של הצוות הרפואי וכן הפרה של עקרון ההסכמה מדעת ייבחנו ביתר חומרה ע"י בית המשפט, מתוך הנחה שבהעדר דחיפות בביצוע הניתוח, יש לאנשי צוות שהות רבה יותר לספק מידע מפורט למטופל ולשקול את צעדיהם.
איך מוכיחים רשלנות רפואית בניתוח?
מטבע הדברים, המטופל אינו מחזיק בידע המקצועי המצוי בידי רופאים מנתחים. לכן, על מנת להוכיח כי נפל קורבן לרשלנות, יהיה עליו להיעזר בתיעוד רפואי המתייחס לטיפול הניתן לו ולהציג חוות דעת של מומחים רפואיים בתחום הרלוונטי שיבהירו אילו כשלים נפלו בטיפול ולאיזה נזק גרמו.
בחלק ניכר מהמקרים ניתוחים נעשים תחת הרדמה מלאה, כאשר המטופל וקרוביו אינם מודעים למתרחש. אם כך, כיצד יוכל מטופל שניזוק בעקבות ניתוח להוכיח כי הניתוח בוצע ברשלנות? גם לצורך כך ניתן להיעזר במומחה רפואי חיצוני. מומחה כזה, שיבדוק את המטופל ואת הרשומות הרפואיות המתייחסות לניתוח, עשוי לטעון כי עצם תוצאות הניתוח אינן סבירות ומעידות על התרשלות הרופאים במהלכו או כי פעולות שתועדו ע"י הצוות במהלך הניתוח היו שגויות או מזיקות.
בכל מקרה, כדי להתכונן להגשת תביעה בגין רשלנות בניתוח יש לפנות לעו"ד מקצועי העוסק ברשלנות רפואית, שיוכל להבהיר מהם המסמכים הנדרשים לצורך ביסוס התביעה ולהפנות את התובע למומחים רפואיים מתאימים.
הסכמה מדעת ורשלנות רפואית בניתוח
חובת קבלת ההסכמה מדעת לניתוח
סעיף 13 לחוק זכויות החולה מעגן את זכות ההסכמה מדעת של החולה, וקובע שלא יינתן למטופל טיפול רפואי מבלי שהוא נתן מראש את הסכמתו מדעת לאותו טיפול (לאו דווקא רק ניתוח, אלא כל טיפול רפואי שהוא).
כדי לקבל את הסכמתו מדעת של החולה לטיפול שהוצע לו, מוטלת על הרופא החובה לגלות ולמסור לו מראש את כל המידע הרפואי שדרוש לחולה באופן סביר כדי להחליט האם להסכים לטיפול זה.
מידע זה כולל בעיקרו את אבחון מצב החולה, תיאור הטיפול המוצע, הסיכויים והסיכונים שכרוכים בטיפול זה, האם קיימים טיפולים חילופיים ומהם הסיכויים והסיכונים שכרוכים גם בהם, וכן מהם הסיכויים והסיכונים שכרוכים באי מתן טיפול בכלל לחולה.
לפיכך, בכל פעם שבה מוצע למטופל לעבור ניתוח כלשהו, חובה לקבל מראש וכדין את הסכמתו מדעת לאותו ניתוח.
לשם כך יש להסביר לו את מצבו, ולהציג בפניו את הניתוח הספציפי שמוצע לו, לרבות מטרת הניתוח, אופן ביצועו, סיכויי הצלחתו, מהם הסיכונים ותופעות הלוואי שהוא עלול לגרום, האם קיימות חלופות טיפול אחרות, ומהם הסיכויים והסיכונים שכרוכים גם בהן, ומהי המשמעות של אי ביצוע הניתוח או כל טיפול אחר.
אופן קבלת ההסכמה מדעת לניתוח
ככלל, מתן ההסכמה מדעת לטיפול רפואי כלשהו יכול להיות בכתב, בעל פה או בהתנהגות, כאמור בסעיף 14(א) לחוק (עם זאת, לצרכי תיעוד, מומלץ לקבל בכתב את ההסכמה מדעת, וזאת גם הסיבה מדוע רופאים רבים מחתימים את המטופלים שלהם על גבי טופס הסכמה מדעת).
לכלל זה נקבע חריג בסעיף 14(ב) לחוק, שקובע שהסכמה מדעת לטיפול רפואי שמצויין בתוספת לחוק צריכה להינתן בכתב. סעיף 1 לתוספת עוסק ב-" ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה", ומכאן שלגבי ניתוחים שאינם מוגדרים ככירורגיה זעירה חובה לקבל בכתב את ההסכמה מדעת של המטופל.
גם לחריג זה יש חריגים, במקרים שבהם נמנע מהמטופל לתת את הסכמתו מדעת בכתב או בכלל, ואלו כבר יוסברו בפיסקה הבאה שתדון בהבדל בין ניתוח שגרתי לניתוח מורכב.
משמעות אי קבלת ההסכמה מדעת לניתוח
אי קבלת הסכמתו מדעת של החולה לטיפול שניתן לו, לרבות ניתוח, עלולה להוות רשלנות רפואית במקרים מסויימים.
שכן, אם הופרה חובת קבלת ההסכמה מדעת של החולה לניתוח שבוצע בו, ובדיעבד הסתבר שהניתוח גרם לו לנזקים כלשהם, הדבר עלול כאמור להוות רשלנות רפואית בניתוח, מאחר שייתכן שאם החולה היה יודע מראש על הסיכונים שהניתוח עלול לגרום לו, או שישנן חלופות לניתוח שעדיפות בעיניו, הוא היה מסרב לעבור את הניתוח, ובכך היו נמנעים ממנו נזקי הניתוח.
עם זאת, חשוב גם לשים לב לחידוד הבא: ככל שיוכח שאם החולה היה מקבל לפני הניתוח את כל המידע שדרוש לו לגביו הוא היה מסכים לניתוח, אזי אין המדובר ברשלנות רפואית בעילת הפרת חובת קבלת ההסכמה מדעת, וזאת בשל העדר הקשר הסיבתי שבין העדר ההסכמה לניתוח לבין הנזק שנגרם לחולה עקב הניתוח.
יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שבמקרה כזה בהכרח לא נגרמה כלל רשלנות רפואית בניתוח, אלא שהיא תעוגן בעילה אחרת, עילת הפרת זכות האוטונומיה, שלהבדיל מעילת הפרת זכות ההסכמה מדעת, איננה מצריכה הוכחה של מרכיב הקשר הסיבתי ואף איננה מצריכה הוכחת מרכיב הנזק. שכן, די בכך שלמטופל לא נמסר כל המידע הסביר שדרוש לו כדי להחליט האם להסכים לטיפול או לאו, ותו לא, כדי לקבוע שנפגעה זכותו לאוטונומיה להחליט על גופו, וזאת אף אם לא נגרם לו שום נזק עקב כך.
רשלנות רפואית בניתוח שגרתי לעומת ניתוח מורכב
בפיסקה הקודמת הסברנו באופן כללי על חשיבות קבלת ההסכמה מדעת של חולה שמיועד לניתוח כלשהו.
כעת נסביר באופן ספציפי יותר את האבחנה, בתוך נושא קבלת ההסכמה מדעת, בין ניתוח שגרתי לבין ניתוח מורכב.
ניתוח שגרתי הינו ניתוח שנעשה באופן תדיר ולעתים קרובות. בדרך כלל מדובר בניתוח שיחסית אינו מורכב לביצוע, שגם מתבצע באופן אלקטיבי (נקבע לו תאריך מראש). מדובר, למשל, בניתוחים קוסמטיים כגון מתיחת פנים, הגדלת חזה, עיצוב אף, וכיו"ב; ניתוחים בריאטריים, כגון קיצור קיבה, מעקף קיבה, וכדומה; ניתוחי עיניים כגון ניתוח לייזר לתיקון הראיה, ניתוח קטרקט, ועוד.
ניתוח מורכב, לעומת זאת, הינו ניתוח שביצועו כרוך במורכבות וזהירות רבה, ולכן הוא גם בעל פוטנציאל יותר גבוה להסתבכויות, וכרוך בלא מעט סיכונים. במקרים רבים מדובר גם בניתוח חירום, שאינו נקבע מראש באופן אלקטיבי, מאחר שהוא נאלץ להתבצע באופן בהול לצורך טיפול בבעיה רפואית אקוטית ולהצלת חיים.
באופן טבעי, ההבדלים המהותיים בין המאפיינים והנסיבות של כל אחד מהניתוחים הללו מכתיבים גם את אופן קבלת ההסכמה מדעת לגביהם.
לפי הפסיקה, כאשר מדובר שניתוח שאינו דחוף, קל וחומר כשמדובר בניתוח קוסמטי בלבד, שמטבעו איננו חיוני למטופל, להבדיל מניתוח שנובע מצורך רפואי, אזי חלה על הרופא המנתח חובת גילוי מוגברת לצורך קבלת ההסכמה מדעת של המטופל, וזאת במיוחד לגבי פירוט כל הסיכונים שכרוכים בניתוח כזה.
לעומת זאת, שונה המצב כאשר מדובר בניתוח חירום מורכב, בהול, ודחוף, שבו כל דקה יכולה להיות קריטית, כך שבדרך כלל אין מספיק זמן, ולפעמים אף אין כל יכולת, כדי לקיים את כל הליך קבלת ההסכמה מדעת של החולה במלואו וכדין. גם המחוקק היה ער לסיטואציה כזו, ועל כן הוא קבע מספר הוראות מקלות לגביה.
כך, לדוגמא, בעוד שההסכמה לניתוח חייבת כאמור בדרך כלל להינתן בכתב בלבד (סעיף 14(א) לחוק), אזי כאשר נמנע מהמטופל לתת בכתב את הסכמתו לניתוח, ניתן לקבל אותה ממנו בעל פה ובפני שני עדים, ובלבד שדבר ההסכמה שלו והעדות לגביה יתועדו בכתב בהקדם האפשרי לאחר מכן (סעיף 14(ג) לחוק).
כאשר מדובר בניתוח חירום, הוא אף יכול לתת את הסכמתו בעל פה בלבד, ללא שני עדים, ובלבד שדבר ההסכמה שלו יתועד בכתב בהקדם האפשרי לאחר מכן (סעיף 14(ד) לחוק).
מה קורה כאשר המטופל איננו יכול בכלל לתת את הסכמתו מדעת לניתוח?
ובכן, בכך מטפל סעיף 15(3) לחוק, ממנו עולה שככלל, כאשר מדובר במצב חירום רפואי שבגללו לא ניתן לקבל את הסכמת המטופל, לרבות עקב מצבו הרפואי או הנפשי, אזי ניתן לתת למטופל טיפול רפואי גם ללא הסכמתו. כעת, שימו לב: כאשר מדובר בניתוח, עקרונית ניתן לבצעו במטופל ללא קבלת הסכמה מדעתו רק בהסכמת 3 רופאים, אולם זאת למעט במקרה שבו נסיבות החירום אינן מאפשרות גם את זה (מה שלמשל רלוונטי מאד במועד כתיבת מאמר זה, 3 חודשים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, שבה לא מעט לוחמים נפצעו אנושות במהלך הקרב באופן שחייב לנתח אותם בדחיפות כדי להציל את חייהם).
העלות של רשלנות בניתוח: השלכות כלכליות ורגשיות
למרבה הצער, רשלנות רפואית בניתוח עלולה לגרום לכל מיני השלכות ונזקים, הן כלכליים והן רגשיים.
לפיכך, מקובל לחלק את הנזקים שעלולים להיגרם עקב ניתוח רשלני לשני סוגים: נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים.
הנזקים הממוניים עוסקים בנזקים הכלכליים-כספיים שנגרמו למנותח עקב הרשלנות, ואשר ניתן לחשבם באופן מתמטי, כגון הפסדי שכר, לרבות הפסדי פנסיוניים; טיפול רפואי שאינו כלול בסל הבריאות; הוצאות סיעוד ועזרת צד ג'; הוצאות נסיעות, ועוד.
ואילו הנזקים הלא ממוניים עוסקים בנזקים הרגשיים שנגרמו למנותח עקב הרשלנות, ושאותם מטבע הדברים לא ניתן לחשב באופן מתמטי, כגון כאב וסבל, עוגמת נפש, דיכאון, חרדות, אובדן הנאות החיים, וקיצור תוחלת החיים.
בנוסף קיים הבדל בין ראשי הנזק הללו גם לגבי אופן חישוב הפיצויים לפיהם:
בעוד שחישוב הפיצויים עבור כל רכיב של ראשי הנזק המתוארים והממוניים נעשה הן לעבר (ממועד הרשלנות ועד לתאריך קבלת פסק הדין) והן לעתיד (ממועד פסק הדין ואילך), אזי חישוב הפיצויים בגין כל אחד מראשי הנזק הלא ממוניים נעשה באופן כללי, וללא אבחנה שכזו.
נפגעי רשלנות רפואית בניתוח? זה הסכום פיצויים שאתם זכאים!
ככלל, אופן חישוב הפיצויים בגין כל אחד מראשי הנזק הינו מלאכת מחשבת מורכבת, שלוקחת בחשבון פרמטרים מסויימים לכל ראש נזק, כגון אחוזי הנכות הרפואית, אחוזי הנכות התפקודית, גיל המטופל, גובה בסיס השכר שלו, אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו לו, ועוד.
כך, לדוגמא, כדי לחשב את הפיצויים שיש לשלם למטופל בגין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל שנגרם לו עקב ניתוח רשלני שבוצע בו, יש לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים:
אחוזי הנכות הרפואית שנגרמו לו עקב הרשלנות הרפואית בניתוח כפי שהם נקבעו לפי חוות דעת של מומחה רפואי; מספר ימי האשפוז שבהם הוא נאלץ לשהות בבית החולים עקב הרשלנות; רמת הפגיעה בחיי היומיום והשגרה שלו עקב אותה רשלנות, וכן את גיל המטופל, וזאת לצורך תחשיב תוחלת החיים שנותרה לו.
ואילו כדי לחשב את הפיצויים שמגיעים למטופל בגין ראש הנזק הממוני של הפסדי ההשתכרות לעתיד, יש לקחת בחשבון את את הפרמטרים הבאים:
גובה השכר שהיה לו לפני הניתוח הרשלני, אחוזי הנכות התפקודית (הפגיעה ביכולת להשתכר עקב הנכות הרפואית שנקבעה לו), וכן את גיל המטופל, על מנת שניתן יהיה לבצע הערכה של נזקיו ממועד ביצוע החישוב ועד למועד הפרישה המתוכנן: 67 לגברים ו-בד"כ 62 לנשים.
